גולר סגנון בע"מ נ' עיריית קרית מלאכי

פסק דין

1.התובעת הגישה תובענה מנהלית ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית, על פי חוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"), להשבת כספים אותם, לטענתה, גבתה הנתבעת (להלן: "העירייה") ביתר בנסיבות בהן חישבה את הפרשי ההצמדה לעניין ארנונה כללית המשתלמת על פי "הסדר תשלומים", בהתאם להגדרתו של מונח זה בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980 (להלן: "חוק ריבית הפרשי הצמדה").

כעולה מן התובענה, במסגרת שערוך חיובי הארנונה שהשתלמו בהסדר תשלומים בשלוש תקופות החיוב הראשונות של שנת הכספים 2013 (חודשים ינואר עד יוני 2013), לא הובאו בחשבון מדדים שליליים היינו, שיעור מדד הנמוכים ממדד הבסיס שפורסם בחודש נובמבר 2012, שקדם ליום החיוב, ומשכך לא הופחתו חיובי הארנונה בהתאם לירידה בשיעור המדד בתקופה האמורה.

2.ביום 21.1.14, שלחה העירייה הודעת חדילה, בהתאם להוראת סעיף 9 (ב) לחוק התובענות הייצוגיות. בהמשך להודעה זו הודיעה העירייה כי הגיעה להסכמה עם התובעת לפיה יפנו במשותף אל בית המשפט בבקשה לפסוק לתובעת גמול ייצוגי בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט לב"כ בסך של 22,000 ₪. בהתאם להודעה זו ביקשה העירייה את דחיית התביעה.

3.השיקולים הרלבנטיים לפסיקת גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו, מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9 (ב) לחוק התובענות הייצוגיות, מפורטים בסעיף 22 ו-23 לחוק התובענות הייצוגיות.

סעיף 22 (ב) לחוק התובענות הייצוגיות קובע מהם השיקולים אותם יקח בית המשפט בחשבון בעת פסיקת גמול לתובע ואלה הם: הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הציבורית.

סעיף 23 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שבקביעת שכר טרחת ב"כ התובע יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; האופן שבו ניהל ב"כ המייצג את ההליך; הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

עולה אפוא כי השיקולים הרלבנטיים לקביעת הגמול בחדילה מגבייה נחלקים ל-3 קטגוריות: שיקולי התשומה – השיקולים הנוגעים למאמץ בהגשת התובענה, לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא כוחו כגון: הוצאות ומורכבות ההליך; שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת - השיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, התועלת שבחדילת הגבייה ובאופן ניהול ההליך; שיקולי הכוונה ציבורית – שיקולים הנוגעים לחשיבות הציבורית שבתובענה ובחדילה להגשמת מטרות החוק. כאשר במסגרת שיקולים אלה יכללו הקריטריונים של החשיבות הציבורית והפער בין הסעד שנקבע לסעד שנפסק וכן קידום אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו.

4.במקרה הנדון, לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי התובעת הוכיחה לכאורה את תביעתה האישית בנדון. אשר לזכאותה לגמול, סבורה אני כי אין להתעלם מחשיבותו של תובע מייצג בתביעה צרכנית כגון דא המקדם אינטרס של הקבוצה. אולם, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. במקרה דנן, אין המדובר בתביעה תקדימית ומורכבת. נושא זה הנוגע להתנהלות העיריות בנושא חיובי ריבית ארנונה, נדון כבר בשורה של פסקי דין ברחבי הארץ.

כל המקרים שנדונו הסתיימו בהודעת חדילה של הרשות המקומית ונדונה אך שאלת הגמול לתובע המייצג, כאשר בתי המשפט במקרים האחרונים שבאו לפתחם נמנעו מלפסוק גמול גבוה, לנוכח העובדה כי מדובר בתביעות ממוחזרות כנגד רשויות שונות. זה גם המקרה כאן.

5.בהינתן כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה לאור הודעת החדילה, לפי סעיף 9 (ג) לחוק התובענות היצוגיות, ומאשרת את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה יעמוד הגמול לתובעת על סך של 8,000 ₪ ושכ"ט לבאי כוחו על סך של 22,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.